ברוך לוצאטו נמנה על משפחה של הוגים יוצרים בעלי שם בתולדות התפוצה היהודית בגולה. שורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה היהודית החל מהמאה ה 16 באיטליה. ברבות השנים אחד מבניה עבר למרוקו, התחתן שם עם בת רב והקים משפחה רבת כישרונות.
ברוך עלה לארץ עם עליית הנוער וכבר בילדותו בלט ברגישותו הרבה.
משפחתו הגיע לארץ אחריו והתיישבה במושב שפר שבגליל העליון.
הוא נשלח לקיבוץ בגליל, היה בחברת ילדים, אחר נשלח לישיבה אבל לא מצא מקומו במסגרות אלו, הוא שאף למרחבים אחרים.
הוא עזב את הישיבה, התגייס לצה"ל ושירת כקשר ביחידת גולני.
לאחר הצבא למד באוניברסיטת תל אביב פילוסופיה ותיאטרון. שני תחומים אלה היו בנפשו ולאמיתו של דבר הוא חי את חייו כפילוסוף וכנזיר – צנוע, עניו, חושב עמוקות על מהות החיים, כואב את כאבם של הסובלים ותמיד שואף להיטיב עם אנשים.
ברבות הזמן הקדים לשמו ברוך את השם "אדם" וכך היה מוכר בקהיליית האמנים "אדם ברוך".
לאחר סיום לימודיו שב לצפון, התיישב בחיפה והקים בחסות עיריית חיפה בי"ס לאמנויות הבימה בו טיפח בעיקר נוער קשה יום וסייע לרבים מהם להפוך לשחקנים בתיאטראות ישראל. לימים נסגר ביה"ס מחוסר תקציב והא פתח סטודיו ללימודי מקצועות התיאטרון שהיה מבוקש ומוערך, ובו העלה עם תלמידיו מחזות מפרי עטו.
לפני שנים הוא חלה ומיד כשנודע לו חומרת מצבו מיהר אל עו"ד וכתב צוואה בה ביקש להוריש את רכושו לטובת אמנים יוצרים ובמיוחד אמני הגליל – זה היה רצונו להיטיב עם אמני הפריפריה.
לברוך הילד הייתה רגישות מופלגת לקורבנות וניצולי השואה אותם פגש בקיבוץ אליו נשלח, ולאות הזדהות עמם ביקש שיכתבו על אמת ידו מספר בצבע כחול כפי שהיה לניצולים. כמובן שאיש לא הסכים לעשות זאת , אבל זאת הייתה תכונה בולטת באישיותו, להזדהות עם כאבם של הסובלים.
אדם ברוך ז"ל נפטר ב- כ"ח בניסן תש"ע סמוך ליום השואה לפי הלוח העברי (כמה סמלי). הוא נקבר בהר מירון וקברו משקיף על הגליל שכה אהב.
אנו, חבריו נאמניו, עולים לקברו מדי שנה ביום פטירתו. על מצבתו ביקש שייכתב: